דיאנטיקה מקלה את הנטל לא על-ידי אטימתו של עבר מכאיב, אלא על-ידי חשיפתו לאור, על-ידי פריקת המטען מרגשות כלואים כדי ששוב הכול יחזור להיות חופשי ובריא.
כאשר שייקספיר אמר "כאשר אמות אֶבֶל לא יהיה עוד מנת חלקי, כשתשמעו את הפעמון הקודר והזועף מזהיר את העולם כי הנה נמלטתי", הוא הכיר במצב הלא טבעי של מידה יתרה של יגון.
תאונה שגרמה לנכות, כישלון של עסק, מותו של אדם אהוב - כולם התנסויות ממשיות, כולם אובדנים ממשיים, וכל אחד מהם אכן נושא איתו הפחתה בפוטנציאל ההישרדות, פיסה קטנה של מוות. זו הסיבה שבגללה אנשים יכולים להיות כה המומים עקב יגון שהם מתדרדרים ואפילו מתים.
אבל מאחר שהחיים חייבים להמשיך ללא קשר לאובדנים או לאסונות, עדיף שהם ימשיכו בשמחה. כל-כך עדיף להיות מסוגל להביט לאחור בהנאה ולהיות מסוגל להגיד "החיים בהחלט היו נפלאים כל עוד הם נמשכו!" האינדיבידואל עושה יותר למען עצמו ולמען סביבתו כשהוא מצליח להביט לאחור בשלווה, בלי לב כואב או עיניים דומעות.
במדע של דיאנטיקה אנחנו מוצאים את המפתח לפתיחה ולריקון המאגרים של רגש הרסני. והטכניקות של דיאנטיקה הן פשוטות - פשוטות כמו לחזור אחורה לארוחת הערב של אתמול. הן יוצרות שיטה לשחרור דמעות בנקודת המקור שלהן כדי שזיכרונות שקיימת רתיעה מפוחדת מפניהם לא יכאיבו יותר. זו שיטה מדעית נקייה ופשוטה להשגת מטרה שהיתה מטרתם של פולחני יגון של דתות רבות ושל עמים רבים - השגת שלווה, הרמוניה והכְוונה מחדש לעבר העתיד ללא הכחשת העבר או שלילתו.
זה נהדר לראות איזו השפעה על האישיות יש לפריקת מטען מיגון כלוא, לראות אדם שנעשה קורן מאושר ומלא מרץ בחייו, לראות אותו פונה לעבר חיים נורמליים ומערכות יחסים טובות ובריאות. זה כמעט כמו לצפות בנס כאשר הטון הפיזי שלו עולה ככל שההשפעות המחלישות של היגון מתוקנות והטון הרגשי שלו עולה כשהוא מוצא תקווה חדשה בחיים.
הטכניקה של העברת תהליכי דיאנטיקה היא טכניקה פשוטה. היא מורכבת מעצימת עיניים כדי לסייע לאדם להסיט את תשומת הלב מסביבת זמן ההווה ולהחזיר אותה למאורעות של יגון או פחד או כאב מהעבר. לאחר מכן האדם מתאר את המאורעות האלה שוב ושוב בפרטי פרטים בעזרת אודיטור של דיאנטיקה שמפקח על התהליך, כשהוא מביא איתו טכניקה ונקודת מבט. על-ידי תיאור חוזר ונשנה של התנסות כזו מהעבר, המתח משתחרר ממנה והיא מופחתת לכדי מציאות עניינית ושלווה.
חשוב לציין שתיאור התנסויות נעימות באמצעות אותה הטכניקה עצמה מגביר את ההנאה שבהן והופך אותן לברורות וחדות יותר ב-recall. זה קורה משום שהמיינד מגן על עצמו. הוא מכוּון לעבר ההישרדות של האינדיבידואל וניצחון ההנאה על הכאב. ואומנם, בדיקה של התנסויות שהן כביכול לא נעימות מגלה בהן לעתים קרובות הנאה שלפני כן היתה נסתרת.
הבסיס לכוחו של היגון על המיינד והגוף טמון בטבעו של המיינד הריאקטיבי. המיינד הריאקטיבי הוא חלק מהתפקוד המנטלי שלנו שהתגלה לאחרונה. זהו לא מיינד שחושב. זה מיינד שמגיב בצורה עיוורת
ואי-רציונלית. המיינד הריאקטיבי מורכב מהקלטות הזיכרון של אותם דברים שהתרחשו במהלך חוסר הכרה. ותפקידו של המיינד הריאקטיבי הוא לתת כוח לדרמטיזציות אמיתיות של אותן התנסויות בהתנהגות שלנו במהלך מצבי חירום עתידיים בעלי אופי דומה. מטעני היגון נצמדים לזיכרונות אלה של רגעי חוסר הכרה (או אנגרמות, כפי שאנחנו מכנים אותם) ומגבירים את עוצמת הדרמטיזציה שלהם.
מתברר שהתנסויות במהלך חוסר הכרה קל או חמור מוקלטות לאורך מסלול הזמן כולו של חייו של אדם, אפילו בתקופת הטרום-לידה. נוכחותן בתקופה כזו מוקדמת לא מרמזת על כך שהעובר שומע או מבין יותר מאשר תקליט שומע או מבין. עם זאת, מאוחר יותר בחיים, בכל פעם שהסביבה מזכירה לאדם בתוקף את ההקלטות האלה, המיינד הריאקטיבי מזנק לפעולה. המיינד מפעיל מחדש את ההקלטות האלה בצורת מחלות גופניות, בתהליכים מנטליים כמו חרדה ודאגה, ובהתנהגות הפיזית האמיתית שלנו. ובדיוק כפי שהדרמטיזציה המוצגת של דאגה היא דאגה, כך גם הדרמטיזציה של כאב היא כאב, הדרמטיזציה של ריב היא ריב והדרמטיזציה של דמעות היא דמעות. סוג ההתנהגות הכפייתית שאנשים מוצאים את עצמם מפגינים כשהם אומרים "אני לא יודע למה אני מתנהג ככה" הוא בדרך כלל הדרמטיזציה של חומר מתוך אחת מהאנגרמות האלה.
אותם דחפים ופיתולים פתאומיים של רגש מכאיב שצובטים בלב למראה סצנה קורעת לב בסרט הם יגון ישן שנמצא ברסטימולציה. אותם פרצי דמעות ועצב שמעיבים על המיינד כאשר אנחנו רואים ושומעים שוב מראות ומשפטים מוכרים הם יגון ישן שנמצא בדרמטיזציה. דמעות הסימפתיה, דמעות החמלה, הן כולן דמעות של יגון. הן הסימנים החיצוניים של הרגשות שנכלאו באנגרמות יגון, הרגשות שצריך רק לשחרר אותן כדי להשיג שקט נפשי.
שחרור היגון דורש לעתים קרובות את התיאור וההפחתה של אנגרמות כאב שנמצאות בבסיס היגון. החזרה לאנגרמות האלה ותיאורן באופן מילולי מטופלים על-ידי אותם התהליכים שמשמשים לפריקת המטען של היגון עצמו, והאודיטור לדיאנטיקה חייב להיות מיומן בביצוע העבודה הזו במדויק ובצורה אוהדת. דיאנטיקה נותנת לו שיטה מדעית לתובנה העמוקה ביותר על המיינד האנושי שהתגלתה עד כה.
ל.רון האברד.
.jpg?id=7905709)
