"ילדים אינדיאנים הם מאוד ממושמעים, הם מאוד עליזים. זו בהחלט חוויה להיות לידם. בימים עברו שבט אינדיאני נהג לעשות קנוניה לגבי כל ילד. הם כולם קשרו כנגד אי-השפיות של הילד, כי בכל פעם שהילד הזה, מרצון או באופן אחר, היה מרים מקל עץ לשים אותו במדורה, לא משנה מי היה שם, הם היו אומרים 'אה, איזה ילד טוב'.
הילד היה יורד לנחל והוא באמת התכוון לקחת את השק הקטן הזה לשם ולזרוק אותו, ומישהו היה אומר לו 'אה, אתה הולך להביא קצת מים, איזה ילד טוב'. 'אתה עוזר לאימא שלך, איזה ילד טוב'. וכשהם היו ילדים רעים, הם התעלמו מהם. הם פשוט התנתקו מהם.
זה דורש עצבי ברזל והרבה שטח פתוח לעשות את זה. [...]
הילד הזה ייראה פתאום כל-כך מבולבל ונבוך. הוא נתפס לא מוכן. מה שהוא באמת התכוון לעשות היה לפוצץ את האוהל של 'אייל גדול'! ומישהו אומר 'אה, אתה לוקח את זה לאבא שלך כדי לתת לו את זה. איזה ילד טוב'.
'אני מניח שזה מה שהתכוונתי לעשות'."
- ל. רון האברד
