"מראית העין, שלפיה האחריות למקורות ההכנסה מוטלת על חלקים בודדים מסוימים של ארגון, מכניסה את אנשי הכספים לקשיים, אלא אם כן המוצרים ומוצרי המשנה של הארגון והדיביזיות שלו מובנים לגמרי.
בעוד שהאיתור והחיזוק של מקורות הכנסה הם פעולה הכרחית וחיונית, הם מאוד רחוקים מלהיות מספיקים בתור הפעולה הכוללת של אנשי הכספים כאשר הם משקיעים אפונים.
כאשר מייחסים מקורות הכנסה בצורה שטחית למומחיות במכירות בלבד, תוך הזנחת הקידום ומתן השירות, הדבר שוב מביא למצב שבו לא יהיו שום אפונים.
איש כספים, שרואה במומחיות המכירות את מקור ההכנסה המיידי והעיקרי של החברה, מספק די בצדק יותר אפונים למכירות. אבל אם הוא משאיר את הקידום ואת מתן השירות
ללא מימון מספק, אנשי המכירות ימצאו את עצמם לפתע כשהם מוכרים מוצר בלתי ידוע עקב חוסר בקידום קודם. והמכירות שבוצעו לא יסופקו או יסופקו באופן עלוב או אפילו תהיה דרישה להחזר כספים עבורן.
אנשי כספים שמייחסים את מקורות ההכנסה לקידום בלבד ואינם טורחים להמשיך עם הקצאת סכומים למכירות ולמתן שירות יגרמו לאותה התוצאה."
ל. רון האברד (מתוך הקורס "כלים של סיינטולוגיה לביטחון פיננסי”)
