השותפה שלי למשרד הגיעה הבוקר כשהיא נראית רצוצה. שאלתי אותה מה קורה, והיא התחילה לשפוך את שעל ליבה: יש לה ילד בן שבע שפשוט משגע אותה, כדבריה. הוא מבלגן את הבית, לא רוצה לעזור לסדר את החדר שלו, מסרב לפנות את הצלחת שלו למטבח וכו'.
שאלתי אותה שאלה פשוטה – האם היא אפשרה לו לעזור כשהיה קטן יותר?
התברר שלא ממש. אמרתי לה שזה כנראה בגלל זה – ילד, ממש כמו אדם מבוגר, שלא נותנים לו לעזור, לתרום, לסייע – מרגיש חסר ערך. ואולי בגלל זה הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג – אולי הוא פשוט לא מאמין שיש לו ערך כלשהו.
היה נראה שהשיחה שלנו הפילה כמה אסימונים.
למחרת היא חזרה ואמרה שהם דיברו. היא אמרה לו שהיא ממש צריכה את העזרה שלו. שבלי העזרה שלו ממש קשה לה. בסוף השיחה הארוכה שלהם הוא הסכים לקחת אחריות על טאטוא הבית פעם ביום. ואני מאמינה שמכאן הדברים יכולים רק להשתפר.
נסו את זה עם הילדים שלכם! מקסימום תרוויחו קצת עזרה.
טיפ זה מבוסס על הקורס "הורות מוצלחת של בני העשרה", אותו אפשר ללמוד במרכז לסיינטולוגיה ישראל.
נשמח לשמוע פידבקים על יישום הטיפ או לענות על כל שאלה בנושא.
